יהדות רציונלית

היהדות היא דת שרוב האנשים לוקחים בתור משהו שרחוק מן השכל. חושבים שהאמונה בה’ היא בדיונית, או שהיהודים הדתיים הם פנאטיים.

אך האמת היא, שהיהדות היא הדת החכמה ביותר בעולם הזה. ואם נסתכל לעומק, יש בה המון אמת, ובעזרתה נוכל להגיע לעולם טוב יותר.

כולנו מכירים את הפילוסופים הגדולים בעולם. רוב האנשים שאני פוגש שקוראים ספרים אומרים לי ציטוטים מפורסמים של כל מיני הוגי דעות פילוסופיות כמו ניטשה, דוסטויובסקי, אפלטון והרשימה ממשיכה.

אך אם ניקח מבט טוב מאוד בדברי החכמה של הפילוסופים, נוכל למצוא את כל הדברים הללו ביהדות, שהייתה קיימת שנים על גבי שנים לפני הוגי הדעות הללו.

ניקח לדוגמה את מרקוס אורליוס.

קיסר רומא של שנת 180 לספירה

:בספרו “רעיונות” נוכל למצוא המון מחוכמתו הרבה של מרקוס. ניקח את המשפט הראשון בספר

“כשתתעורר בבוקר, תגיד לעצמך: האנשים שאני אתקל בהם היום יהיו חטטנים, כפויי טובה, מתנשאים, שקרנים, קנאים ועצבנים. הם כאלה כי הם פשוט לא יודעים להבחין בין טוב לרע.
אבל אני ראיתי את היופי שיש בטוב, ואת הכיעור שיש ברע, ואני מבין שגם מי שעושה רע – יש לו טבע דומה לשלי. לא באותו דם או מוצא, אבל באותה תודעה, והוא חלק מהאלוהי כמו שאני.

אז אף אחד מהם לא באמת יכול לפגוע בי. אף אחד לא יכול לגרור אותי לתוך הרוע הזה.
ואני גם לא צריך לכעוס עליהם או לשנוא אותם – הם המשפחה שלי, ברמה האנושית.
נולדנו כדי לעבוד ביחד – כמו רגליים, ידיים ועיניים, כמו שתי שורות שיניים – עליונה ותחתונה.
כשאנחנו מפריעים אחד לשני – זה נגד הטבע.
לכעוס על מישהו, להתרחק ממנו – זה לא טבעי.”

חתיכת טקסט

מרקוס בהחלט היה אדם חכם מאוד, והתובנות שלו בטוח שינו להמון אנשים את החיים לטובה.

עכשיו בוא ניקח קטע מקריאת שמע שעל המיטה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵינִי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי. בֵּין בְּגוּפִי בֵּין בְּמָמוֹנִי בֵּין בִּכְבוֹדִי בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי. בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה. בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר לְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא אֶחֱטָא עוֹד. וּמַה שֶּׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מְחוֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִין וְחוֹלָאִים רָעִים: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:

וזה רק דבר אחד, יש עוד קטעים שהיהדות מזכירה בצורה מדוייקת את הפילסופיה הסטואית:

אֱלֹהַי נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְלִמְקַלְ֒לַי נַפְשִׁי תִדּוֹם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכֹל הַחוֹשְׁ֒בִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם

הנקודה היא, שכמה שמרקוס היה חכם, היהודים כבר היו חכמים לפניו. והכל בזכות התורה.

עכשיו אתם שומעים את כל הדיבורים הללו על תורה וה’ והאדם הרגיל יתהה לעצמו: מי זה בכלל ה’, ולמה שאני אקדיש את כלל חיי לקיים חוקים ומצוות שרק מגבילים אותי בחיים.

זו חשיבה הגיונית מאוד, וזו חשיבה רציונלית. והמטרה שלי היא להעביר את היהדות דרך החשיבה הרציונלית. אך צריך להבין דבר אחד, דת ומדע הולכים יחדיו ומשלימים זה את זה. אבל, שניהם קיימים ברבדים שונים. אפשר תמיד לחבר בין שניהם, אבל בסופו של דבר אמונה אמיתית אי אפשר להסביר במושגים חומריים, הדת נותנת את הרוחניות למדע, חיבור שאנחנו זקוקים לו בחיינו.